הגדל חלון

מיהו עבריין: האם ראוי וניתן להעניק חנינה לאדם שטרם נשפט?

ביום 25 ביוני 1986 העניק נשיא המדינה חנינה לראש שירות הביטחון הכללי ולשלושה מעובדי אותו השירות. החנינה היא "מכל העבֵרות הכרוכות בפרשה המכונה אוטובוס 300 מלאחר האירוע בלילה שבין ה12- וה13- באפריל 1984 ועד לחתימת כתב זה". מדובר בעבֵרות כמו הריגה של שני מחבלים שנפלו בשבי בעודם בחיים, מתן עדות שקר בנוגע לכך ושיבוש הליכים של ועדות חקירה ובירור. קדמו לכך אירועים שונים, שהחלו חודשים מספר לפני כן והיו כרוכים תחילה בדיונים בדרג הממשלתי ובוויכוחים בציבור שנסבו בעיקר סביב השאלהמה הצעדים שהרשויות הממלכתיות צריכות לנקוט בעקבות העבֵרות שלעיל.

פרטי המקרה הובאו לידיעת נשיא המדינה בשתי שיחות שקיים עמו ראש השב"כ, והחלטת החנינה ניתנה בעקבות הגשתן של בקשות חנינה. החנינה ניתנה בטרם ננקטו צעדים משפטיים בעקבות המעשים המתוארים בכתב החנינה.

ביום מתן החנינה פרסם נשיא המדינה הודעה שבה הסביר את המניע שלו להחלטתו. וכך נאמר, בין היתר, בעניין הטעמים להחלטתו:

היום פעלתי בהתאם לסמכותי על פי החוק והענקתי חנינה מלאה לראש שירותי הביטחון אברהם שלום ושלושה מעוזריו על כל עבֵרה שנעברה לכאורה בפרשת "אוטובוס 300". עשיתי זאת מתוך מטרה לסיים את מחול השדים סביב הפרשה ולמנוע פגיעה קשה נוספת בשירות הביטחון הכללי. בכך קיבלתי את המלצת שר המשפטים בעקבות ישיבת הקבינט הלילה בהשתתפות היועץ המשפטי לממשלה.

 

החלטתי ניתנה מתוך הכרה עמוקה שטובת הציבור וטובת המדינה מחייבים להגן על ביטחוננו ולהציל את שירות הביטחון הכללי מן הנזק הכרוך בהמשך הפרשה. שירות הביטחון הכללי מופקד על המלחמה הקשה בטרור. פעולתם הנפלאה של אנשי השב"כ מונעת עשרות פיגועים מידי חודש. רק בשנה האחרונה חשפו אנשי השב"כ כ320- חוליות מחבלים, אשר ביצעו 379 פיגועים וניסיונות פיגוע ברחבי הארץ. במשך שנה זו פענח השב"כ 255 מעשי טרור. בתוך כך לכד שירות הביטחון חוליות מחבלים שביצעו מעשי רצח. אני רוצה להזכיר גם מגזר אחר של הלחמה בטרור – מערך האבטחה על נציגויות ומוסדות ישראליים בחו"ל. אזכיר כי לא מכבר נמנע פיגוע רצחני במטוס אל-על לאחר שאנשי שירות הביטחון חשפו ניסיון להחדיר אליו מזוודת נפץ בלונדון. הציבור בישראל איננו יודע כלל איזה חוב אנו חבים לכל אותם לוחמים עלומים, אנשי שירות הביטחון הכללי, וכמה נפשות בישראל ניצלו בזכותם.

 

כנשיא המדינה, אני חש חובה להתייצב לצדם של אנשי השב"כ ביודעי את מלאכת הקודש המסורה, המפרכת והחשאית שהם עושים יום יום ושעה שעה, ולמנוע פגיעה מוראלית בקהילת המודיעין ובמערך האבטחה והלחימה בטרור.

 

בתנאים המיוחדים של מדינת ישראל אין אנו רשאים ואין אנו יכולים להרשות לעצמנו שום רפיון ושום פגיעה במערכת הביטחון ובאנשים הטובים העומדים על משמר העם.

 

נוכח הודעתו החד-משמעית של היועץ המשפטי בישיבת הקבינט כי אין מנוס מהפעלת החקירה המשטרתית בפרשה, נוצר מצב שאנשי השב"כ צריכים היו לעמוד בחקירה בלי יכולת להגן על עצמם, אלא אם יחשפו סודות ביטחוניים כמוסים ביותר. במצב זה ראיתי לפני בראש וראשונה את הכורח להגן על טובת הציבור וביטחון המדינה ולפעול בדרך שפעלתי.

 

החלטתו זו של הנשיא עוררה ביקורת ציבורית רחבה שהניבה עתירות לבג"צ המערערות, בין היתר, על סמכותו של הנשיא לחון אנשים על עבֵרות שטרם נשפטו עליהן.

נקודת המוצא העקרונית היא בחוק-יסוד : נשיא המדינה, הקובע: "לנשיא המדינה נתונה הסמכות לחון עבריינים ולהקל בעונשים על ידי הפחתתם או המרתם". מהי אפוא משמעותו של הביטוי "לחון עבריינים"? האם ניתן לחון אדם כעבריין בטרם הוכר על ידי בית משפט כעבריין? האם אדם שטרם הורשע הוא בבחינת עבריין? נראה שעבריין הוא אדם שנשפט על-ידי בית משפט כלשהו, שאם לא כן ניכנס לקונפליקט עם הזכות לזכאות, האומרת שאדם הוא בחזקת זכאי כל עוד לא חויב בדין.

בג"צ פסק ברוב דעות כי במקרה הנוכחי הייתה החלטת החנינה במסגרת סמכותו הפורמלית של נשיא המדינה. החנינה, בדרך כלל, איננה חוליה טבעית נוספת במהלכן של הפעולות השיפוטיות, ועליה לשמש אך ורק לנסיבות יוצאות דופן, שבהן נתחדש מאז תום ההליכים המשפטיים דבר מהותי שיש בו כדי להצדיק את שינויה של ההכרעה השיפוטית. על אחת כמה וכמה בסמכות חנינה-לפני-ההרשעה, שהשימוש בה הוא אמצעי נדיר וקיצוני. יתר על כן, מהקשרים שונים שנעשו על-ידי המחוקק במונח "עבריין", ניתן להבין שאין מדובר רק באדם שכבר הורשע בדין. כך, למשל, חוקים המדברים על הצורך "למניעת עבֵרות או לגילוי עבריינים", מדברים בגילוי ובחשיפה של בני-אדם המעורבים בעבֵרה שטרם בוצעה או תוך כדי ביצועה או אף לאחר ביצועה, אבל לפני ההרשעה. דעת המיעוט גרסה כי לשון החוק שלפיה הנשיא מוסמך "לחון עבריינים", היא לשון "פתוחה" שאין בה תשובה לשאלה אם "חנינה" אינדיבידואלית חלה גם בטרם הרשעה, ואם מי שטרם הורשע בדין הוא בגדר "עבריין". לשם בחירה בין האופציות הלשוניות האפשריות להתעמק בתכלית החקיקתית. וכיוון שאין להניח, כי המחוקק ביקש לאפשר לנשיא להתערב בהליך הפלילי בטרם מוצה עד תום, יש לפרש את הביטוי "לחון עבריינים" כנוגע רק למי שהורשעו בפסק דין סופי.

(בג"צ 428/86 יצחק ברזילי נ' ממשלת ישראל ו52- אח', מ (3) 565)

 

מילות מפתח: נשיא, חנינה, שב"כ, "אוטובוס 300".